האם יש להתייחס לעדויות של מספר קרובי משפחה כאל "עדות יחידה

1. התובעת יצאה מביתה, ביום 22/11/98, הלכה על המדרכה, ופנתה לחצות את הכביש.
לגירסתה, היא דרכה על מרצפת משוחררת ומתנדנדת, איבדה את שיווי משקלה, ונפלה, כאשר
רגלה תקועה בשקע שבאבן השפה השבורה. היא פונתה ע"י בעלה ובנה לביה"ח וולפסון, שם
אובחן שבר בקרסול רגל ימין. היא נותחה בהרדמה כללית, ועברה שחזור פתוח וקיבוע פנימי
ע"י פלטה וברגים. בתביעתה זו דורשת התובעת לחייב את העירייה ואת מבטחתה לפצותה על
נזקיה. מטעם שני הצדדים הוגשו חוות דעת רפואיות, ולבסוף מונה מומחה רפואי מטעם
ביהמ"ש, אשר קבע לתובעת נכות רפואית בשיעור של %9.5. בתשובות לשאלות הבהרה אישר
המומחה כי הנכות הנ"ל אינה תיפקודית, בשים לב לעבודתה ועיסוקה של התובעת
)אסטרולוגית, נומרולוגית, המקבלת את לקוחותיה בביתה(.

2. הנתבעת טוענת כי לא היתה כל מרצפת מתנדנדת, וכי הגירסה בדבר מרצפת מתנדנדת אינה
אלא המצאה מאוחרת, שנועדה "לחזק" ולבסס את התביעה. הנתבעת כופרת מכל וכל באחריותה
לתאונה. אדון אפוא תחילה בשאלת האחריות. רק אם תצליח התובעת לעבור את "משוכת"
האחריות, יהיה מקום לדון בשאלת הערכת הנזק.